Opening Hours:    
Sunday - Thursday               
18:00 - 01:00 

Friday & Saturday                 12:30 - 01:00 

Reservations at: 03-5606385, Every day 12:00-01:00

~ אנחנו // עלינו ~

אמצע הלילה ברחוב גבולות 5 בתל אביב. 
הג'וז ולוז כבר התרוקן מאורחים, הכיסאות הורמו, הרצפה נשטפה. על הספות בקומה השניה מפוזרים אנחנו. שיר שמישהו ממש אוהב מתנגן ברמקולים. שותים עוד דרינק. על החלון של המטבח מופיעה צלחת גדולה עם משהו שלא ידענו שרצינו. מנשנשות. הכלבות צ'אנגה וסאטבה משחקות ומתעייפות ומשחקות. גם אנחנו. יושבים ומקשקשים. קצת עליכם, בעיקר על עצמנו. המאפרה עולה על גדותיה. עוד קנקן סודה גדול. נעליים של טבח מתווכחות עם כוס יין על טיבה של המציאות. הזריחה נוגעת. חיבוק. נתראה מחר בג'וז.

שש בערב גבולות 5 תלאביביפו. 
שתינו יותר מדי אתמול. השמש מסיימת לשקוע. איף עם השעון חורף הזה. צריך עוד להספיק לקפל מגבות. מישהו שם שיר מרים כדי לתת אווירה אנרגטית אבל אף אחד עוד לא הניע. ריח טוב מדי עולה מהמטבח אבל אין לנו תיאבון. הלוואי שנספיק סיגריה. אתם מגיעים, האורחים הראשונים של הערב - מקדימים ברבע שעה. אנחנו רצים למטבח לברר מה מכינים היום, מבקשים להיזכר איך הוגים את השם של הדג החדש. מרחוק אנחנו רואים אתכם עושים סימנים ומבקשים בחיוך תפריט. זאת פעם ראשונה שלכם. אין תפריט אנחנו עונים. אולי משהו לשתות?

אנחנו שוברים את הראש בפעם המיליון על איך להתחיל להסביר מה עומד לקרות פה. 
מושכים עוד רגע עם הדרינק של ההתחלה, אבל אתם סקרנים על ה"קונספט", והריח מהמטבח כבר מתחיל לחרפן. האוכל נורא טעים, אנחנו מספרים. חומרי גלם מקומיים בטכניקות מגוונות. דגים בשר פירות-ים וצמחוני. אין תפריט מודפס, אבל מותר לדבר על הכל. כל דבר שנביא לשולחן יהיה הצעה. זה כמו להתארח אצל חבר, אבל זה חבר ממש משקיען. רוצות לדבר על האוכל כשהוא מול העיניים. תרגישו חופשי לבקש כל דבר. אנחנו רוצים לתת לכם את מה שאתם רוצים, אבל גם את מה שאתם לא יודעים שאתם רוצים. אה, ובסוף, אתם מחליטים כמה לשלם.

הנה הן באות. השאלות. 
לא אין מינימום. כן זה כולל גם את האלכוהול. כן גם את היין. אשכרה. כן זה עובד אחלה בינתיים. לא עוד לא היה לנו אורח שהלך בלי לשלם. לא יודעים בדיוק אבל שיבוא. אתם עוד לא לגמרי סומכים עלינו אבל אנחנו קופצים למים. שואלים אתכם מה אתם אוהבים לאכול, מה הפנטזיה, מה מגעיל. משהו נפתח. אחד מתוודה על החיבה העזה לפסטה, שני אף פעם לא טעם תמנון ומתרגש, שלישית חולמת כבר שבועיים על סטייק ורביעית מעידה על עצמה כבעייתית אבל נרגעת כששומעת שאין אצלנו כוסברה בשום דבר. אתם הולכים להנות. אנחנו מקישים במחשב על כמה כפתורים שאמורים לתאר למטבח מי אתם ומה אתם מחפשים. מדפיסים ומיד רצים למטבח, עליכם אנחנו חייבים התייעצות פנים מול פנים.

לא ברור מה השעה, גבולות חמש תלאביב. 
אנחנו רואים את המסעדה מתמלאת דרך החלון הגדול. יש עוד המון דברים להכין. צריך לסיים לפלט את הדגים. לא לשכוח את המלפוף על הגז. הירוקים רק עכשיו מגיעים. המדפסת פולטת בון, המלצר מגיע בדילוג מהיר. אנחנו זורמים איתו. המנות הראשונות מתחילות לצאת. אנחנו מסדרים אחרת את החתיכות של הדג הנא, מנסים להתאים את הגודל של הסלט קיסר לכמות הסועדים המדויקת שלכם, מוסיפים חריף בצד. המלצר מדווח שאתם עפים. אנחנו תופסים ביטחון ומתייעצים עם השף, מפתיעים במנה חדשה של קלמארי שבדיוק נחלט. המדפסת ממשיכה להוליד בונים כלליים והמטבח נהיה צפוף. אנחנו מבשלים ביחד, בדיבור ללא מילים, בריקוד. אנחנו מורידים מהאש מחבת גדולה וסוגרים שלוש מנות של תבשיל בשר רותח על פסטה צלויה. אנחנו טועמים ונזכרים בפעם הראשונה שאכלנו בג'וז.

שלוש צלחות גדולות מהבהבות על החלון כמו מדורות של ריח. שני מלצרים מנהלים דיון בזק על איזה שולחן הכי צריך אותן. אנחנו חוטפים אחת מהן בצעד ריקוד ומעניקים אותה לכם. צהלות שמחה. עושות ביחד צ'ייסר. אורחים משולחן אחר שואלים בהיסוס, חוקרים מה בדיוק קיבלתם שעשה אתכם כל כך שמחים. אל תדאגו, גם הם יקבלו. אולי.

שעה קטנה של לילה, רחוב קטן על גבול פלורנטין. 
אנחנו נושמים עמוק ושותים שתי כוסות מים ברצף. מישהו שם שיר שנוגע בלב. עושים קצת פוליש, האדרנלין שוקע. אנחנו קולטים אתכם יושבים שם בפינה עם הפרצופים המוכרים שלכם וכוסות היין הכמעט-ריקות, נועצים אחד בשני עיניים צמאות. אנחנו ניגשים ואומרים שלום, משכנעים על עוד צ'ייסר. שלושתנו שותים וצוחקים כמו ילדים. אתם שואלים בהיסוס אם זה בסדר שאתם עדיין כאן, אם אתם מפריעים. אתם לא. אנחנו מתיישבים אתכם בשולחן ומדליקים סיגריה. מחליפים שמות, סיפורים, שטויות. הג'וז כבר ריק אבל עוד חי לגמרי. מעגלים משונים של עובדים, קבועים, חברים ואורחים נוצרים, תוך כדי שהמקום מתנקה ומתמלא בכל טוב לקראת מחר. אחרי עוד צ'ייסר ועוד סיגריה אתם מבקשים חשבון. אין חשבון אנחנו מזכירים, ולכולנו יוצא צחקוק קטן של מבוכה. אנחנו ממליצים לכם לא לנסות לחשב מה אכלתם ושתיתם, לא לנסות להעריך כמה עולה לנו, ולא לנסות לכמת את ההנאה שלכם במספרים - זה הרבה יותר פשוט מזה. שימו כמה שמרגיש.

 

מאוחר מדי בלילה, ג'וז ולוז. 
אתמול נשארנו פה עד 4 בבוקר, כוסומו, הלילה חייבים לישון. המקום מצוחצח ורק מאפרה קטנה יושבת על הבר. מישהו פתאום משתף בתובנה חדשה מהערב, משהו שאורחים חמודים גרמו לו לחשוב עליו. לנו כמובן יש השגות. הדיון מתגלגל ותוך כדי נמזג עוד דרינק. שוב דנים על טיבו של אירוח, שוב מפנטזים שיהיה מחר מרק. אנחנו מפנימים שהביתה לא נלך בקרוב. שמים שיר שהכי אוהבים ברמקולים וחושבים על אנשים שישנים עכשיו. 
אנחנו לא יודעים איך יראה מחר, אבל הוא יהיה שונה מהיום. 
הוא יהיה מה שנרצה.